בניגוד למה שרבים חושבים, הקנדידה היא לא זן ספציפי של פטרייה אלא סוג של שמר בעל זנים רבים. סך הכול ידועים לנו כיום כעשרים זנים הגורמים לזיהומים בבני אדם, אך ליותר מתשעים אחוז מזיהומי הקנדידה אחראיים חמישה זנים בלבד: candida albicans, candida glabrata, candida tropicalis, candida krusei ו – candida parapsilosis. במאמר שלפניכם נפרט אודות הדרכים השונות בהן ניתן לסווג את זיהומי הקנדידה, שכן החלוקה לזנים היא רק אחת מהן.
זיהומי candida albicans לעומת non albicans
במחקרים רבים מתייחסים לשתי קבוצות נפרדות של זיהומי קנדידה: זיהומים של קנדידה אלביקנס וזיהומים של זנים אחרים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שזיהומי קנדידה אלביקנס שכיחים יותר מזיהומים של זנים אחרים בצורה משמעותית. בעשורים האחרונים אנחנו עדים לעלייה בשכיחות הזיהומים שאינם קנדידה אלביקנס במאושפזים ובחולים בעלי מערכת חיסונית חלשה מאוד.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שעיקר המאמצים המניעתיים מכוונים נגד קנדידה אלביקנס ולכן נעשה שימוש בתרופות מניעתיות אנטי פטרייתיות המכוונות ספציפית נגד זן זה של קנדידה בלבד. מאחר וזנים שונים רגישים לתרופות שונות, נוצר מצב שבו שכיחות זיהומי הקנדידה אלביקנס נמצאת בירידה בעוד שהשכיחות של הזנים האחרים עולה.
כך לדוגמה ניתן לצין כי candida tropicalis ו – candida parapsilosis רגישים יחסית לתרופות אנטי פטרייתיות ממשפחת האזולים. עם זאת, candida tropicalis הרבה פחות רגיש לפלוקונאזול בהשוואה ל- candida albicans. Candida glabrata באופן כללי עמיד יותר בפני תרופות אנטי פטרייתיות, בדגש על פלוקונאזול. Candida krusei ניחן בעמידות גבוהה נגד פלוקונאזול ולכן אין זה פלא שבמקרים רבים נמצא שהזיהום התפרץ בקרב חולים נויטרופנים שקיבלו טיפול אנטי פטרייתי מניעתי בעזרת פלוקונאזול.
Candida lusitaniae, המהווה אחוז אחד עד שני אחוזים בלבד מכל המקרים של קנדידמיה, רגיש לתרופות ממשפחת האזולים, אך עמיד יחסית בפני אמפוטריצין B.
סוג הקנדידה בהתאם למוקד הזיהום
אמנם candida albicans למשל הוא זן ספציפי של candida, אך זן זה יוביל להתפתחות של תסמינים שונים לגמרי אם יגרום לזיהום בציפורניים, בנרתיק, בחלל הפה או בעור. אי לכך, שיטה נוספת המאפשרת להבחין בין הזיהומים השונים של פטריית הקנדידה היא סיווג לפי מוקד הזיהום. הקנדידה יכולה לפגוע באזורי עור שונים כמו לדוגמה בקרקפת, במפשעות, בפטמות, בשיפולי הבטן או בעור שמסביב לציפורניים. בציפורניים עצמן, בנרתיק, בפות, בפי הטבעת ועוד.
ישנה חשיבות עליונה למקם את הזיהום במדויק וזאת כיוון שהטיפול משתנה בהתאם לאזור שבו הצליחה לשגשג הקנדידה באין מפריע. במקרה של זיהום העור ניתן יהיה לרוב להסתפק במשחות המכילות מרכיבים אנטי פטרייתיים, במקרה של זיהום הנרתיק ניתן יהיה להיעזר בטבליות להחדרה לנרתיק, במקרה של זיהום של חלל הפה ניתן יהיה לעשות שימוש בתמיסות שונות וכן הלאה.
זיהום שטחי לעומת זיהום מערכתי
שיטה נוספת המשמשת להבחין בין זיהומי הקנדידה השונים מתייחסת למידת החומרה של הזיהום, או לדרגת ההתפשטות שלו. בגדול נהוג להבחין בין קנדידה שגרמה לזיהום באיבר אחד או יותר באופן מקומי לבין זיהום שפלש לדם. ברוב המוחלט של המקרים זיהום של הדם בקנדידה מתרחש בקרב חולים מאושפזים בעלי מערכת חיסונית חלשה במיוחד, בדגש על חולים הסובלים מנויטרופניה.
זיהום מערכתי של קנדידה מהווה סכנת חיים כשבמקרה הזה תיתכן מעורבות של איברים שלרוב לא סובלים מזיהומי קנדידה כמו לדוגמה מערכת העצבים המרכזית, הכבד והטחול. בנוסף ניתן לסווג את הזיהומים השונים לכאלו שהתפתחו כתוצאה מהתפשטות האוכלוסייה הטבעית של הקנדידה בגוף לעומת זיהומים שנרכשו בבית החולים.
