פטריית הקנדידה יכולה להתרבות ולזהם איברים שונים בגוף, ובכלל זה חללי מערכת העיכול. זיהום בקנדידה יכול להופיע במקומות שונים במערכת – החל מחלל הפה והלוע (שאופייני בעיקר לילדים קטנים), וגם לאורך הוושט.
סימנים וסימפטומים
הסימפטום העיקרי המלווה זיהום בקנדידה בוושט הוא כאב בבליעה (מצב המוכנה בעגה הרפואית "אונדינופאגיה" –אודינו: כאב, פאגיה: בליעה). בדרך כלל החולים מתלוננים על כאב שמופיע מאחורי עצם החזה, בסמוך ללב.
זיהום בפטריית קנדידה בוושט איננו אופייני בבריאים עם מערכת חיסון תקינה. באנשים בריאים, מערכת החיסון יכולה למנוע זיהום ושטי בקנדידה.
זיהום בוושט אופייני בעיקר לחולים עם הפרעה בפעילותה של מערכת החיסון, ובייחוד לחולים הסובלים ממחלת הכשל החיסוני הנרכש – איידס.
למעשה, בחולים שהודבקו ב –HIV (הנגיף שמחולל את מחלת האיידס) הופעה של קנדידה בוושט הוגדרה כאחד מסימני המעבר ממחלה שקטה (נשאות) למחלה פעילה (איידס).
זיהום בקנדידה בוושט אופייני גם לחולים הסובלים ממחלות ממאירות הקשורות למערכת הדם (למשל: לוקמיה ולימפומה), שגם בהן יש פגיעה בפעילות תאי מערכת החיסון. ככל הנראה ההדבקה קשורה לפגיעה בתאים הלבנים המכונים לימפוציטים, ובייחוד הלימפוציטים מסוגT המסומנים כתאי CD4. תאים אלו הם התאים העיקריים שנפגעים במחלת האיידס.
אבחנה של זיהום בקנדידה בוושט
בחולים הנמצאים בסיכון המתלוננים על הכאב האופייני, בדיקת העזר העיקרית המסייעת לאבחנה היא בדיקה אנדוסקופית של הוושט. בבדיקה זו מחדיר הרופא הבודק (בדרך כלל: גסטרואנטרולוג) צינור דק עם מצלמה, והוא מתבונן ישירות ברירת הוושט.
זיהום בקנדידה מותיר שכבה עדינה לבנבנה של הפטרייה. ניתן לדגום את הנגעים במהלך הבדיקה ולשלוח אותם לבדיקה מיקרוסקופית.
בדיקה זו תראה מיקרואורגניזמים בצורת שמרים עם שלוחות החודרות לתאי הציפוי של הוושט – מראה אופייני לפטריית הקנדידה (Yeast with Pseudohyphae). ניתן גם לגדל את הפטרייה בתרבית כדי לאשש את האבחנה באופן סופי.
טיפול בזיהום בקנדידה בוושט
הטיפול בקדנדיה בוושט דורש תרופות אנטי-פטריתיות הניתנות באופן סיסטמי, ולא מקומי. כלומר, בניגוד לזיהומים אחרים בקנדידה (כמו קנדידה בנרתיק או קנדידה בלשון) לא ניתן לטפל בוושט בלבד, והטיפול ניתן כך שיגיע לכל איברי הגוף.
הטיפול מבוסס בעיקר על התכשירים האנטי-פטרייתיים מקבוצת האזולים, למשל פלוקונזול (Fluconazole). אפשרויות אחרות כוללות את הטיפול בתרופה אמפוטריציןB, או תרופות ממשפחת ה"אכינוקנדינים" (למשל: קספופונגין). בדרך כלל מומלץ להתחיל את הטיפול בפלוקנוזל, ובמידה ולא חל שיפור ניתן להחליף אותו לתרופות מתקדמות יותר ממשפחת האזולים: ווריקונזול, פוסאקונזאול או איטראקונזול. עמידות לפלוקונזול נצפית בעיקר בחולים מדוכאי חיסון שקיבלו בעבר טיפול אנטי פטרייתי.
טיפול מונע בחולי איידס כולל הקפדה על טיפול מיטבי במחלה הבסיסית, עם שמירה על רמות תאי CD4 גבוהות מספיק. בחולים עם סיכון אפשר לתת טיפול מונע בפלוקונאזול, ובכך להקדים את הופעת הקנדידה בוושט.
כאשר לא חל שיפור בתלונות החולה כעבור מספר ימים של טיפול, כדי לבחון אבחנות אחרות שיכלו לגרום לסימפטומים דומים. זיהום בוושט בחולים עם הפרעה במערכת החיסון יכול להיגרם גם מנגיף ה –CMV , הרפס, דלקות לא זיהומיות בוושט, ועוד.