קנדידה אלביקנס היא מערכת שמרי זיהום העלולים לחדור לעור, למערכת העצבים ולדם. היא גורמת גם לשינויים במצב הרוח ועצבנות יתר.
אחת האבחנות השגויות המבוצעות בקרב הסובלים מקנדידה, היא מחלת צליאק. האבחון השגוי נגרם כתוצאה מהתסמינים החזקים הזהים של שני המצבים.
אבחנה שגויה נפוצה למדי אחת לסובלים קנדידה היא מחלת צליאק. זאת, משום שהסימפטומים כל כך חזקים משקפים אחד את השני.
מאמר זה מספק את המידע לגבי קנדידה, הקשר שלה למחלת הצליאק, ומדוע יש להיזהר ממנה ולשמור על הבריאות.
קנדידה כגורם גירוי בתחילת מחלת הצליאק
מחקר מעניין שנערך באוגוסט 2003 משווה רצף חומצות אמינו פרטניות שנמצאו בדופן תא חלבון קנדידה, לרצף חומצות אמינו גליאדין המפעילות את התגובה החיסונית במחלת צליאק. החוקרים מצאו כי הרצפים זהים ביותר לאפיטופים הקשורים למחלת הצליאק, הידועים כתאי T אלפא גליאדין וגמא גליאדין. הם מציעים כי קנדידה היא גורם הגירוי להתפרצות מחלת הצליאק.
צליאק היא מחלה אוטואימונית במעי הדק הנגרמת על ידי בליעת חלבוני גלוטן חיטה, שעורה או שיפון. המדענים סבורים כי קנדידה אלביקנס היא גורם גירוי בתחילת המחלה, וכי רכיבי רקמת טרנסגלוטמינאז עשויים להיות קשורים לשמרים. בהתאם, קנדידה עשויה לתפקד כגורם המעורר היווצרות נוגדנים נגד HWP1 וגלוטן, והיווצרות נוגדנים נגד רקמות טרנסגלוטמינאז אוטוריאקטיבים.
כשקנדידה אלביקנס מתחברת לקירות המעי ומתחילה להתפשט, המערכת החיסונית מגיבה באמצעות תקיפת צמיחת היתר של הקנדידה, תוך ניסיון להרוס את חלבוני פני השטח כגון HWP1.
באמצעות תקיפת חלבון מסוים זה, שהוא כמעט זהה לחלבוני גלוטן, המערכת החיסונית מתחילה לבנות רגישות לגלוטן. לטווח הארוך, מצב זה עשוי להפוך לחוסר סובלנות או אפילו למצב זהה ביותר למחלת צליאק. כעבור זמן קצר, אדם עשוי לגלות כ אכילת גלוטן גורמת לו לבעיות עיכול, עייפות, כאבי ראש ותסמינים רבים אחרים של רגישות לגלוטן.
הימנעות מגלוטן בדרך כלל מומלצת כשסובלים מקנדידה. אם אדם סובל מהפרעה בחיידקי המעיים וחדירת רירית מעי, אכילת גלוטן עלולה לגרום לתגובה דלקתית. יש להציב את הדגש על הימנעות ממזונות המגרים את מערכת העיכול, ולהחליפם במזונות המשפרים את המצב.
יחד עם זאת, ובניגוד למחקר שנערך בשנת 2008, שמצא קשר בין מחלת הצליאק לבין קנדידה, מחקר אחר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת PlusOne מדווח כי סברה זו היא השערה בלבד, ואינה מגובה על ידי ראיות מדעיות.
תופעות לוואי זהות
תופעות לוואי הנגרמות מהפטרת עשויות להיות זהות לתופעות לוואי המתרחשות במחלת צליאק. שמרי קנדידה חיים באופן נורמאלי על העור והריריות, אך צמיחת יתר של קנדידה עלולה לגרום לזיהומים פטרייתיים בעייתיים.
פצעי כיב בפה נגרמים כתוצאה ממחלת צליאק ולעיתים קרובות זהים לכאבים בפה הנגרמים כתוצאה מקנדידה אוראלית, הידועה אף כפטרייה. בנוסף, זיהום קנדידה של העור עלול לגרום לפריחות מגרדות, העלולות לפרוץ גם במחלת צליאק.
רגישויות לגלוטן
רגישויות אלו מפוצלות בדרך כל לשתי הפרעות שונות בשם מחלת צליאק, ורגישויות שאינן צליאק גלוטן, המכונות אי סבילות לגלוטן. במונחי התסמינים, אי סבילות לגלוטן הוא רק גרסה "קלה יותר" של מחלת צליאק, למרות שהדרך שבה הם גורמים לתסמינים אלו שונה לחלוטין.
מחלת צליאק היא מצב תורשתי שבו צריכת גלוטן גורמת לתגובה חיסונית פרטנית וכתוצאה מכך לנזק לרירית המעי. מצב זה עשוי להוביל לספיגה לקויה של חומרים מזינים ובעיות שונות אחרות. במילים פשוטות, אכילת גלוטן גורמת לגוף לתקוף את עצמו.
רגישות לגלוטן ללא צליאק, לעומת זאת, מתבטאת בתסמינים זהים ללא אותו סוג תגובה ונוגדנים אותם ניתן לראות במחלת צליאק חיסונית. כלומר, אדם עם אי סבילות לגלוטן רגיש לגלוטן מבלי לסבול במחלת הצליאק במלוא מובן המילה.
טיפול במצב יתר של קנדידה מונע את הרגישות לגלוטן
חלבון HWP1 מופיע רק במצב בו קנדידה אלביקנס לוקחת את צורת הפטרת שלה. כידוע, קנדידה מתקיימת בצורות שמרים ופטריות. צורת פטריית הקנדידה יכלה לגדול במהירות רבה יותר ולחדור לרירית המעי. על מנת למנוע צמיחת יתר של קנדידה, יש למנוע ממנה להגיע לצורת הפטרייה.
חיוני ביותר להקפיד על סביבת חיים לקנדידה, שהיא מאוד לא חומצית. קנדידה עוברת לצורת הפטרייה שלה, המסוכנת ביותר, במצבים ניטרליים או בסיסיים. ניתן לגרום למצבים אלו באמצעות צריכת אנטיביוטיקה, תזונה שאינה נכונה, שימוש כרוני בנוגדי חומצה או הרגלים שליליים של אורח החיים.
המעיים צריכים להיות באופן טבעי בסביבה חומצית, אך שילוב גורמים עלול לגרום להם לאבד חומציות זו. ואכן, אחת המטרות העיקריות של תכנית תזונה וטיפול קנדידה היא השבת רמת חומציות נאותה למעי. תכנית טיפול בתוספי תזונה ותזונה נכונה תורמים למצב זה.
רגישות לגלוטן עשויה לגרום לקנדידה באמצעות הטעיית המערכת החיסונית לתקיפת החלבונים הנמצאים בגלוטן. באמצעות הפעלת המערכת החיסונית בדרך זו, קנדידה יכולה ליצור רגישות לטווח הארוך לגלוטן. יחד עם זאת, באמצעות ביטול מצב יתר של קנדידה ניתן אף לשפר את העיכול, ולפחות באופן חלקי למנוע את חלק מהרגישויות למזון.
