קנדידה בלשון הוא מצב נפוץ יחסית, בו פטריית הקנדידה מתיישבת על הלשון ובחלל הפה ויוצרת תפליט לבן אופייני. בדרך כלל, התפליט הלבן מופיע על הלשון ובתוך החלק הפנימי של הלחיים, ובמקרים אחרים יכול להתפשט לגרון, לחניכיים ולשקדים.
הקנדידה גורמת בדרך כלל לגירוי, הרגשת חוסר נעימות וכאב, ולעתים כאשר מגרדים את התפליט הוא עשוי לדמם. קנדידה בלשון הוא מצב נפוץ אשר אינו נחשב לקשה המופיע בעיקר בתינוקות ואנשים המשתמשים בשיניים תותבות.
הטיפול בקנדידה על הלשון הוא קל יחסית, ובדרך כלל רוב האנשים הסובלים מכך מצליחים להיפטר ממנה תוך מספר ימים של שימוש בתכשיר אנטי פטרייתי מקומי.
הביטוי של קנדידה בלשון
קנדידה בלשון מתבטאת על ידי מספר מאפיינים חשובים:
- תפליטים – הקנדידה גורמת להופעת פצעים המאופיינים בשכבה דקה ובהירה, המזכירה לעתים גבינת קוטג'. הפצעים יכולים להופיע בכל חלקי חלל הפה, ובדרך כלל גורמים לכאב ואף לדימום כאשר שורטים אותם.
- הרגשה מוזרה בפה – אנשים רבים הסובלים מקנדידה בלשון מתלוננים על הרגשה "כותנתית" בתוך חלל הפה. כמו כן, לעתים מופיעים שינויים בחוש הטעם על רקע הקנדידה.
- אודם וסדקים בזווית הפה – אצל אנשים המשתמשים בשיניים תותבות, זיהום בקנדידה עלול להתבטא על ידי שינויים מחוץ לחלל הפה, המתבטאים באודם וסדקים קלים בזוויות הפה.
הגורמים לקנדידה בלשון
זיהומים פטרייתיים, וביניהם גם קנדידה של הלשון, מתפתחים בדרך כלל על רקע הפרעה בתפקוד מערכת החיסון. אצל אנשים עם מערכת חיסון בריאה וטובה, לא נוטים להתפתח זיהומים פטרייתיים מכיוון שמערכת החיסון יודעת להתמודד איתם בצורה טובה. כאשר מערכת החיסון אינה "במיטבה" (כפי שקורה לדוגמא בחולים המשתמשים בסטרואידים), עלול להתפתח זיהום פטרייתי כמו קנדידה של הלשון. הגורמים החשובים לקנדידה של הלשון הם:
- שימוש בתרופות מדכאות חיסון – שימוש בתרופות שונות אשר פועלות על מנת להוריד את פעילות מערכת החיסון תורם רבות להתפתחות זיהומים בקנדידה. הטיפול הנפוץ והמקובל ביותר כנגד מצבים דלקתיים הוא טיפול באמצעות סטרואידים, ואכן, אנשים המטופלים בסטרואידים לאורך זמן עלולים לסבול מקנדידה של הלשון. הדוגמה ה"קלאסית" לכך היא חולי אסתמה המשתמשים באופן יום יומי במשאפי סטרואידים, אשר נוטים לפתח קנדידה בלשון (ולכן צריכים לשטוף את הפה היטב לאחר כל שימוש במשאף). מלבד הסטרואידים, קיימות תרופות מדכאות חיסון אחרות, (כמו תרופות נגד דחיית שתלים ותרופות נוספות) אשר גם כן יכולות לגרום לקנדידה במנגנון דומה.
- שימוש באנטיביוטיקה – גורם חשוב נוסף לקנדידה של הלשון הוא שימוש קבוע וארוך טווח באנטיביוטיקה. אנטיביוטיקה משמשת כטיפול במחלות רבות הנובעות מזיהומים חיידקיים, והשימוש בה גורם לחיסול אוכלוסיית החיידקים בגוף. הפעילות האנטיביוטית גורמת גם לפגיעה באוכלוסיית ה"פלורה הטבעית" של חלל הפה, אשר עוזרת בין היתר למנוע התיישבות מזהמים אחרים כמו קנדידה. הפלורה הטבעית היא שם כולל לחיידקים המהווים יושבי קבע במקומות שונים בגוף, אשר תורמים רבות לתפקודו התקין של הגוף. מכיוון שהאנטיביוטיקה אינה סלקטיבית, ולא יודעת לפגוע רק במחוללים הגורמים למחלה, היא פוגעת גם בחיידקים שאינם גורמים למחלה, ובמקרה זה מחסלת את חיידקי חלל הפה ובכך מספקת לקנדידה "מקום" להתיישב בו ולגרום לזיהום. ולכן, חולים רבים המשתמשים באנטיביוטיקה במשך זמן רב נוטים לפתח זיהומים פטרייתיים רבים, וביניהם קנדידה של הלשון.
הטיפול העיקרי בקנדידה של הלשון
אנשים רבים סובלים מקנדידה של הלשון, והטיפול העיקרי במקרים אלה הוא על ידי תכשירים אנטי-פטרייתיים. בדרך כלל מדובר בתכשירים הניתנים כמשחות, אשר מכילות חומרים אשר מחסלים את הקנדידה ותוך מספר ימים סימני המחלה חולפים.
