זיהום בקנדידה הוא זיהום פטרייתי אשר מופיע בילדים ותינוקות בשכיחות גבוהה בלשון ובישבן. קנדידה של הלשון מתאפיינת על ידי תפליט לבן על גבי הלשון ובחלל הפה, אשר גורם לכאב ומפריע לילדים לאכול. קנדידה בישבן, הידועה בשם תפרחת חיתולים גורמת לרוב לפריחה מגרדת ולא נעימה.
בשני המקרים מדובר במצבים קלים יחסית, אשר ניתנים לטיפול על ידי תכשירים מקומיים, ואינם גורמים לנזק ארוך טווח.
עם זאת, מכיוון שקנדידה אינה מצב נעים, רצוי בהחלט להקפיד על הכללים השונים למניעת הופעת הקנדידה בתינוקות ובילדים.
פטרת בלשון ובחלל הפה
פטרת בלשון הוא מצב נפוץ ביותר, בו מופיעים תפליטים לבנים על גבי הלשון וחלל הפה. התפליטים האלה גורמים לכאב רב, בעיקר בזמן אכילה ולעתים גם במהלך הדיבור. אצל תינוקות, קנדידה בחלל הפה יכולה למנוע מהם לאכול, ולגרום להם לאי שקט וכאבים רבים. בנוסף, אצל תינוקות יונקים הזיהום בקנדידה יכול לעבור לפטמה של האם, ולגרום לכאבים ואדמומיות בפטמה ובסביבתה.
גורם הסיכון העיקרי לפטרת בלשון אצל ילדים הוא שימוש בסטרואידים בשאיפה (אצל חולי אסתמה), אשר גורמים לפגיעה בתפקוד מערכת החיסון בחלל הפה ולהופעת הקנדידה. כמו כן, פטרת בלשון יכולה להופיע לאחר טיפול אנטיביוטי ארוך טווח. הטיפול בפטרת בלשון אצל תינוקות וילדים מתבסס על תכשירים לטיפול מקומי אשר בדרך כלל עוזרים לפתור את הבעיה תוך מספר ימים.
תפרחת חיתולים
תפרחת חיתולים הוא מצב נפוץ יחסית בו מופיעה פריחה מגרדת סביב פי הטבעת ועל הישבן. תפרחת חיתולים היא בעצם זיהום בעור (דרמטיטיס) אשר נגרם בין היתר על ידי קנדידה, אשר מתפתחת באזור החיתול הלח. מלבד הפריחה עצמה, אשר מופיעה כפריחה אדמדמה אשר גורמת לאי נוחות, גרד וכאבים, ניתן לזהות את התפרחת על פי שינויים בתנוחת התינוק המושפעים מהפריחה הגורמת לכאב.
בדרך כלל, תפרחת חיתולים מופיעה בין הגילאים 9-12 חודשים, ולרוב לא תופיע אחרי גיל 15 חודשים. הזיהום בקנדידה מופיע באזור החיתול מכיוון שהוא מספק לו מצע גידול נוח ביותר, הכולל לחות וחום החיוניים לקנדידה.
הטיפול בתפרחת חיתולים מתבצע לרוב על ידי משחה אנטי פטרייתית לשימוש מקומי אשר פותרת את הבעיה תוך מספר ימים.
גורמי סיכון לקנדידה בילדים ובתינוקות
קנדידה מתפתחת בקלות רבה אצל ילדים ותינוקות, והגורמים המגבירים את הסיכון להופעתה הם:
- שימוש באנטיביוטיקה או סטרואידים – אנטיביוטיקה וסטרואידים ידועים כמגבירי סיכון להופעת קנדידה, ומכיוון שילדים נוטים להשתמש בתרופות אלה בתדירות גבוהה, הסיכון שלהם לפתח קנדידה עולה. ככל שמטפלים יותר זמן באנטיביוטיקה או בסטרואידים (באופן מקומי על ידי משאף או סיסטמי), כך הסיכון להופעת הפטרת עולה.
- היגיינה לקויה – פטריית הקנדידה אוהבת להתיישב במקומות בהם ההיגיינה אינה מושלמת, וכך תופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל ילדים עם היגיינת פה לקויה או אצל תינוקות אשר מסתובבים עם חיתולים מלוכלכים זמן רב.
- תזונה עתירת סוכר – בשנים האחרונות אנשי מקצוע רבים מקשרים בין קנדידה של המעי להופעה של קנדידה במקומות אחרים בגוף. מכיוון שקנדידה של המעי ניזונה מהסוכר, תזונה עתירת פחמימות עשויה להגביר את הסיכון לנוכחות קנדידה במעי וכתוצאה לקנדידה במקומות אחרים. על מנת להפחית את הסיכון בללקות בקנדידה מומלץ לדבוק בתפריט בריא.
מניעת קנדידה בילדים ובתינוקות
למרות שלרוב לא ניתן למנוע את הזיהום בקנדידה, חשוב להקפיד על הכללים הבאים על מנת להפחית את הסיכון לכך:
- שטיפת פה לאחר שימוש במשאף – ילדים הסובלים מאסתמה אשר משתמשים במשאף חייבים לשטוף היטב את הפה לאחר כל שימוש, על מנת לסלק את שרידי הסטרואידים אשר פוגעים במערכת החיסון של חלל הפה.
- הגבלת סוכר בתזונה – על מנת למנוע את שגשוג הקנדידה במערכת העיכול חשוב מאוד להגביל סוכר בתזונת הילדים.
- החלפת חיתולים בתדירות גבוהה – אחד הגורמים המשמעותיים להופעת תפרחת חיתולים הוא חיתולים מלוכלכים, ולכן יש להחליף חיתולים בתדירות גבוהה ולא להשאיר את התינוק עם חיתול רטוב ומלוכלך.
