פטריית הקנדידה נמצאת באופן תקין ורגיל בנרתיק , כחלק מה"פלורה" הנורמלית, באחוז ניכר מהנשים הבריאות, שאינן סובלות מהפרעה כלשהי. עם זאת, זיהום סימפטומטי בפטריית הקנדידה בנרתיק הוא זיהום נפוץ: מעריכים שכמחצית מהנשים יסבלו מזיהום בקנדידה לפחות פעם אחת עוד בטרם מלאו להן 25!
ברובם הגדול של המקרים הפטרייה שגורמת לזיהום היא פטריית קנדידה מסוג אלביקנס (Candida albicans), אם כי לעיתים נמצא זיהום בזנים אחרים של פטריית הקנדידה.
ככל הנראה ההדבקה בקנדידה מתרחשת באמצעות מעבר של הפטרייה ממקום משכנה הרגיל במערכת העיכול ובמעי הגס, אל דרכי המין והשתן הנשיות והנרתיק. זיהום נרתיקי בקנדידה איננו מחלת מין, אך נמצא קשור לקיום יחסי מין.
סימנים וסימפטומים
התלונה האופיינית ביותר לזיהום בקנדידה בנרתיק היא גרד מציק. לעיתים האישה מתלוננת גם על הפרעות נוספות – צריבה במתן שתן (דיסיוריה), וגירוי וכאב בזמן יחסי מין (דיספארנויה).
לעיתים מופיעה הפרשה קלה מהנרתיק, לבנבנה וסמיכה, הדומה לגבינת "קוטג'". בבדיקה גופנית יכול הרופא לזהות אדום מקומי ונפיחות, בתוצאה מהזיהום הפטרייתי והתגובה הדלקתית.
מספר גורמי סיכון ידועים כמגבירים את הסיכון לזיהום בקנדידה נרתיקית. בין גורמי הסיכון החשובים ניתן למנות את מחלת הסוכרת (בעיקר כאשר האיזון הסכרתי איננו מיטבי), נטילה של תרופות אנטיביוטיות רחבות טווח (כתוצאה מפגיעה בחיידקים הרגילים של המעי, ושגשוג של פטריית הקנדידה בהיעדרם), רמות אסטרוגן גבוהות בגוף(למשל אצל נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון, ולפני הפסקת המחזור), פגיעות שונות במערכת החיסון ועוד.למרות האמונה הנפוצה, טרם הוכח באופן מוחלט קשר בין זיהום בקנדידה ובין חוסר הקפדה על היגיינת גוף או לבישת בגדים צמודים.
אבחנה
ברובם המוחלט של המקרים, האבחנה של זיהום בקנדידה נעשית על ידי הרופא הבודק, בהתאם לתלונות ולבדיקה הגופנית, ללא צורך באמצעי עזר נוספים. הרופא יכול לרשום טיפול מתאים על סמך נתונים אלו בלבד.
עם זאת, בדיקות עזר פשוטות יכולות לסייע באבחנה: מדידת רמת החומציות הנרתיקית קשורה לזיהום בקנדידה, ומבחינה בינה לבין זיהום חיידקי או זיהום בטפיל נפוץ הנקרא טריכומונס. משטח מהנרתיק (wet mount) אמור לזהות נוכחות של הפטרייה בבדיקה מיקרוסקופית.
תוספות של אשלגן הידרוקסידי למשטח מדגימה את המבנה המוכר של פטריית הקנדידה– שמרים מתפצלים (budding yeasts) עם שלוחות (hyphae), ומאשרת את האבחנה. במקרים בהם האבחנה מוטלת בספק ניתן גם לגדל תרבית מדגימה נרתיקית, ולזהות את הפטרייה שגדלה במצע המתאים.
טיפול בקנדידה בנרתיק
הטיפול בפטריית הקנדידה מבוסס על תכשירים אנטי- פטרייתיים הניתנים באופן מקומי ופעילים כנגד הקנדידה. כפי שכבר צוין, אצל נשים רבות ניתן למצוא קנדידה בנרתיק ללא סימפטומים בכלל. בנשים אלו אין צורך לטפל, ומטרת הטיפול התרופתי הוא הקלת הסימפטומים בלבד. הטיפול האפשרי כולל מגוון רחב מאוד של תכשירים – חלקם ניתנים לרכישה בבתי המרקחת גם ללא מרשם רופא.
בין התרופות המקובלות לשימוש: מיקונזול, ניסטטין, קלוטרימאזול, טיקוקונזול, ועוד. התרופות ניתנות במינונים שונים ובמספר משתנה של ימים. קיימים טיפולים חד פעמיים וטיפולים הנמשכים שבוע ימים. אפשר לקיים יחסי מין ללא חשש כאשר אי הנוחות המופיעה במהלך היחסים נעלמת.
במקרים מורכבים של זיהום בקנדידה (פטרייה שאיננה מסוג "אלבקינס", מצב של חוסר חיסוני או סוכרת בלתי נשלטת, סימפטומים קשים במיוחד, זיהום חוזרים למרות טיפול אנטי – פטרייתי, הריון) יש צורך בטיפול סיסטמי, הניתן דרך הפה ולא באופן מקומי. טיפול כזה יעיל יותר, עם ריכוזים גבוהים יותר של התרופה כנגד הפטרייה. הטיפול הראשוני המקובל הוא "פלוקונזול", הניתן פעמיים ביום.
