הצעד הראשון בהערכה הוא לוודא על המצאות שמרי קנדידה בשתן באמצעות בדיקת שתן ובדיקת צואה. הימצאות של מוגלה בשתן אינה משמשת כממצא ספציפי. המאפיינים המורפולוגיים בשתן משתנים בהתאם לסוג הקנדידה ומסייעים להבחין בין מינים שונים.
קנדידה עשוייה לגרום להופעת תסמינים אולם לא בכל המקרים. בחולים סימפתומטיים הסובלים מקנדידה, בדיקת אולטרסאונד של הכליות הינה צעד חשוב נוסף.
כאשר אורגניזמים מאובחנים במערכת השתן, חייבת להיעשות בדיקה לזיהוי הזיהום ומיקומו- דרכי השתן העליונות או התחתונות. במרבית המקרים, הזיהום הינו קנדידה. כאשר מיני הקנדידה מאובחנים בדרכי השתן, הרופא המטפל מוכרח להמליץ על טיפול מתאים אנטי פטרייתי בהתאם למיקום הקנדידה.
קנדידה אלביקנס
קנדידה אלביקנס הוא מין של שמר (פטרייה) הגורם לזיהומים בבני אדם. קנדידה התגלה כגורם חשוב לתחלואה ואף תמותה במקרים של כשל חיסוני.
תסמינים
דלקת בדרכי שתן מציגה מגוון רחב של תסמינים או במקרים רבים מופיעה ללא תסמינים. האבחון נעשה באמצעות בדיקות מעבדה – בדיקת שתן וצואה. התסמינים משתנים בהתאם לגיל ולמין המטופל, לחומרת המצב ולמיקום הזיהום.
התסמינים עשויים לכלול מתן שתן בתדירות גבוהה, תכיפות גבוהה, כאבים במתן השתן, דימום בשתן, אי נוחות, בריחת שתן, צריבה, בחילות והקאות, בלבול ותשישות.
קנדידה בדרכי השתן
קנדידה בדרכי השתן היא אינה מחלה אם כי שכיחה בקרב מאושפזים רבים. ממצאים קליניים להמצאות קנדידה פעמים רבות מופיעים ללא תסמינים אך במקרים של דלקת בשלפוחית השתן, פיאלונפריטיס , ערמונית , דלקת אשכים , פטרייה בדרכי השתן הממצאים מלווים בתסמינים קליניים. מרבית החולים מופיעים ללא תסמינים .קנדידה אלביקנס הינה זן שמרים הנפוץ ביותר במערכת השתן.
בדיקת שתן מזהה נוכחות מקומית של קנדידה במערכת דרכי השתן הגורמת לדלקת בדרכי שתן או פטרייה נרתיקית. באמצעות הדגימה, עובדי המעבדה הרפואית בוחנים את הדגימה תחת מיקרוסקופ לזיהוי שמרי הקנדידה. בדיקה זו משמשת לאבחון קנדידה במערכת השתן ואינה מועילה לגילוי מקרים כרוניים של קנדידה התוקפת את המערכות האחרות של הגוף.
אבחון קנדידה באמצעות בדיקת צואה
בדיקת צואה יכולה לסייע באבחון קנדידה ויכולה להראות אם רמות שמרי הקנדידה נמצאים בטווח התקין או אם קיים ריכוז גבוה מדי.
מתי עושים תרבית שתן?
תרבית שתן נלקחת כאשר קיים חשד להמצאות זיהום של דרכי השתן או הכליות לעיתים בעקבות תסמינים של חום, צריבה, תכיפות או דחיפות במתן השתן, כאבים או הופעת דימום בשתן. דגימת השתן נלקחת ונשלחת למעבדה לצורך אבחון בו גדלים המזהמים בצלוחית מעבדה מיוחדת.
מניעה
ההמלצות למניעת התפתחות הקנדידה היא הפחתה בצריכת כמות הפחמימות והממתיקים כחלק מהצריכה היומית. בנוסף רצוי להמנע מצריכת מוצרי חלב עקב הריכוז הגבוה של סוכר הלקטוז אותם מכילים מוצרי החלב. כמו כן רצוי להגביל מזונות משומרים, מותססים או פריטים כבושים. תרופות אנטיביוטיות מגבירות את הסיכון להתפתחות שמרי הקנדידה.
